ילדים זוכרים את הזמן שהוקדש רק להם, בלי האחים שלהם ולכן פנו את היומנים מדי פעם והקפידו להקדיש זמן 1:1 עם הילד. צאו לבילוי משותף, לפארק או לאירוע יחד, הילד יתרגש, יתמלא גאווה ויצבור חוויות שישארו איתו לשנים רבות.
ילדים זוכרים שפשוט נתנו להם לשחק. מעבר לחשיבות של שהייה בחוץ על צבירת זכרונות חיוביים, משחק חופשי באוויר הפתוח חיוני להתפתחות הפיזית, הרגשית והחברתית של הילדים ולכן צאו איתם לפארקים ולטבע, תנו להם לשחק באופן חופשי, לחקור, לטפס על עצים ולאסוף שבלולים.
ילדים זוכרים שהקפידו איתם על מזון בריא. דווקא המזון הבריא שבד"כ גורם למריבות וחיכוכים עם הילד בשעת הארוחה הוא משהו שהילדים זוכרים לטובה. ילדים רבים העידו שלמרות האהבה למתוק, כאשר הם רואים ילד אחר שאמו הכינה לו אוכל בריא - הם מקנאים ולכן אל תתעצלו ותבחרו בפתרונות הקלים, בשלו אוכל בריא, שלחו עם הילד ארוחה מזינה לגן ולבית הספר- זה משתלם.
ילדים זוכרים אינטימיות. רוב הדברים שילדים זוכרים בבגרותם הם לא האירועים היוצאי דופן אלא דווקא אירועי היום יום, הדברים הפשוטים שהיו בהם חילופי אהבה ולכן בלו עם הילד ושלבו אותו אפילו בדברים שנראים לכם טריוויאלים כמו הכנת ארוחת ערב, קיפול כביסה, גינון וכו. האהבה הטבעית, החום, הרוך והאינטימיות ינטעו בסיס טוב להתפתחותו כמבוגר מאושר. ילדים ציינו במיוחד את האינטימיות שלפני השינה, קריאת הסיפור, נשיקת לילה טוב, כיסוי בשמיכה ולכן הקדישו את הזמן הזה לילדים.
ילדים זוכרים שדרשו מהם להתנהג יפה. הצבת גבולות לא תחרט אצל ילדים כזיכרון רע אם הדרך בה תעשו את זה תהיה נכונה. אם תסבירו לילד שהצבת הגבול היא לטובתו הוא יבין ואפילו יעריך את זה לדוגמא לא לומר "סגור את הטלוויזיה כי ככה אמרתי" אלא "סגור את הטלוויזיה מכיוון שזה לטובתך, זה יפגע בלימודים שלך ולא ישאיר לך זמן למשחק עם חברים". שיטה נוספת היא שימוש במילה "אנחנו" כדי שהילד יבין שההורים והוא הם יחידה משפחתית אחת לדוגמא אם הילד מרביץ לומר "אנחנו לא מרביצים במשפחה".
ילדים זוכרים שהקריאו להם סיפורים ועשו קולות מצחיקים. ילדים זוכרים מהילדות חוויות רגשיות (טובות או רעות). הם יכולים לשמוע סיפור דרך המחשב או הסמארטפון אבל אם תשבו לידם, תחבקו אותם ותשלבו בסיפור קולות מצחיקים תהפכו את זמן האיכות הזה לחוויתי ולכזה שיחרט בזכרונם לטובה. אחת האנקדוטות המפתיעות במחקר היא שילדים רבים דיווחו על זכרון של סבא וסבתא מספרים סיפורים עם מוסר השכל בסופם. מדוע מוסר השכל? בסיפורים כאלו הבחנה ברורה בין טוב ורע. הם יוצרים זכרון שאם עשית משהוא טוב קרוב לוודאי שתהיה תוצאה טובה.
ילדים זוכרים שאבא שיחק ולימד לקחת סיכון. גברים בד"כ משתוללים יותר עם הילדים, יורדים על הברכיים, מרימים, מקפצים וזו דרך מצויינת לבנות את בטחון הילדים ולפתח את היכולות שלהם. במחקר שנערך אף נמצא שגברים שהיו ביחסים טובים עם אבותיהם כילדים התמודדו טוב יותר עם מתחים בבגרותם ולכן אבות, שחקו עם הילדים והשתוללו כאילו אתם בגילם, גם כייף וגם משתלם מנטלית.
ילדים זוכרים שאהבו אותם, ולכן לא זוכרים קנאה. למרות שילדים בגיל צעיר מתלוננים רבות שחברים שלהם או אחיהם מקבלים יותר מהם , אם הם מרגישים נאהבים ובטוחים אז בבגרותם הם לא זוכרים זאת כלל. אלו תלונות טבעיות שחולפות עם התבגרות הילד.
ילדים זוכרים שההורים תמכו באירוע חשוב. זה יכול להיות היום הראשון בכיתה א', קבלת פרס או כל אירוע משמעותי אחר בחיי הילד. תחושת הבטחון שההורים תומכים בך ומאחוריך היא אבן בסיס לבריאות נפשית ולכן היו קשובים רגשית לילדים, לוו אותם והדריכו אותם בחום ואהבה
ולא משנה מה היה, משנה מה ילדים זוכרים שהיה. הנחה מקובלת כיום היא שהתמודדות עם מתח וטראומה בילדות גורמת לגוף נזק, שמגדיל את הסיכון לחלות בעתיד. זיכרונות הילדות הם מנבא חזק בדיוק כמו האירועים האמיתיים שקרו בילדות. כלומר אם מישהו חושב שהילדות שלו הייתה גרועה, הגוף שלו יגיב בהתאם גם אם היא לא היתה גרועה כלל. ואם הוא זוכר שהייתה לו ילדות נהדרת, אז ייתכן שהוא חי בהכחשה, אבל הגוף שלו לא יגיב למתח כי הוא לא קולט מתח ולכן חשוב שאנו כהורים נעזור לפתח וליצור אצל הילדים זיכרונות טובים גם אם מדובר באירועים שאינם קשורים אלינו ישירות. מבוגר שיסתכל לאחור על זיכרונות ילדות טובים יהיה בריא יותר ויצליח להתמודד טוב יותר עם הסביבה שלו.